לשון הרע והוצאת דיבה: מתי ביקורת הופכת לעבירה פלילית

ביקורת ציבורית על אדם — גם אם הוא דמות מוכרת — אינה תמיד חופשית. חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, קובע גבולות ברורים, ועו"ד אסף בן חור מסביר מדוע גם אנשי ציבור, ואפילו כאלה שנחקרו ושוחררו ללא כתב אישום, זכאים להגנה מפני פרסומים פוגעניים.

מה אומר חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" כפרסום שיש בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות, לפגוע במשרתו, ובעסקו או במקצועו, או לבזותו. הפרסום יכול להיות בכל צורה — כתוב, מדובר, תמונה, סרטון ועוד.

החוק מאפשר שתי מסלולים: תביעה אזרחית לפיצויים, ותלונה פלילית שעונשה עד שנה מאסר. לצד זאת, החוק קובע מספר הגנות: אמת בפרסום (כשיש בו עניין ציבורי), הבעת דעה בתום לב, דיווח הוגן על הליכים ציבוריים ועוד.

אנשי ציבור ולשון הרע: הגנה מוגברת או מופחתת?

עו"ד בן חור מתייחס למקרה שבו אדם נחקר פעמיים ולא הועמד לדין — ואנשים ממשיכים לייחס לו מעשים שלא הוכחו. לפי החוק, גם אם מדובר באיש ציבור שמוכר ברבים, אין לזה כדי להצדיק הוצאת דיבה.

הפסיקה הישראלית קבעה כי אנשי ציבור נהנים מהגנה פחותה מעט ביחס לאירועים שבליבת פעילותם הציבורית — אך זה לא אומר שניתן לומר עליהם כל דבר. ייחוס עבירות פליליות לאדם שלא הועמד לדין, ובמיוחד לאחר שהחקירה הסתיימה ללא כתב אישום, עלול להוות עוולה של ממש — ולחשוף את המפרסם לתביעה כבדה.

לסיכום

גבולות חופש הביטוי בישראל מוסדרים בחוק ובפסיקה. לפני שאתם מפרסמים ביקורת חריפה על אדם — בוודאי אם הדבר כרוך בייחוס מעשים פליליים — לייעוץ ראשוני פנה לעורך דין המתמחה בדיני לשון הרע.