המשטרה לא תגיש כתב אישום — ובית המשפט כן יחייב: הפער המשפטי

רבים מהנפגעים ממעשים פליליים מגלים לתסכולם שהמשטרה בחרה שלא לחקור, להסגיר או להמליץ על כתב אישום — גם במקרים שבהם הנזק ברור. הפער בין מה שהמשטרה בוחרת לטפל בו לבין מה שבתי המשפט היו מוצאים כבר עבירה הוא תופעה מוכרת, ויש לה הסברים ופתרונות.

שיקול הדעת של המשטרה ועקרון העיקרון של מידתיות

למשטרת ישראל שיקול דעת רחב בנוגע לאילו תלונות לחקור ובאיזו עוצמה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לפרקליטות שלא להגיש כתב אישום גם אם הראיות מספיקות — אם ניתן לסיים את העניין בדרך אחרת. כתוצאה מכך, עבירות שנחשבות "קלות" על ידי המשטרה — כמו הטרדה, איומים ברמה נמוכה, עבירות קנין קטנות — לעיתים אינן מגיעות להעמדה לדין.

בית המשפט, לעומת זאת, בוחן את הנסיבות הספציפיות ולא מסתמך על מדיניות כוללת. מחקרים הראו שפערים אלה גדולים במיוחד בתיקי אלימות במשפחה, הטרדה מינית ועבירות ברשת.

מה ניתן לעשות כשהמשטרה לא פועלת

ראשית, ניתן לפנות לפרקליטות ישירות ולבקש סקירה של החלטת המשטרה. הפרקליטות אינה כפופה למשטרה ויכולה לפעול באופן עצמאי.

שנית, בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי קיים מנגנון של "קובלנה פרטית" — האפשרות לאזרח להגיש בעצמו כתב אישום ישירות לבית המשפט, מבלי לעבור דרך המשטרה. מנגנון זה מיועד לעבירות ספציפיות ודורש ייעוץ משפטי להפעלתו.

שלישית, ניתן לפנות ליחידת האתיקה של המשטרה ולנציב הקבילות של המשטרה כשישנה תחושה שהטיפול לקוי. גופים אלה יכולים לפתוח בחקירה על מחדל.

לסיכום

הפער בין מדיניות המשטרה לבין מה שנראה לכם כצדק הוא מציאות מוכרת. אך יש כלים משפטיים לגשר על פער זה. לייעוץ ראשוני, פנה לעורך דין פלילי שיסייע לכם לבחון את האפשרויות.